בניגוד לגברים, כלל לא התקיימו אליפויות עולם לנשים לפני ייסוד פיד"ה ב-1924. בהתחלה אורגנו שבע תחרויות בשיטת ליגה בין 1927 ל-1939, ובכולן זכתה השחמטאית האגדית ורה מנצ'יק שייצגה את רוסיה, צ'כיה ואנגליה. מנצ'יק גם הגנה על תוארה בשני דו-קרבות מול סוניה גרף מגרמניה.

מנצ'יק נהרגה במלחמת העולם השנייה, והשאירה אחריה חלל ריק במשך שש שנים. ב-1950 הוכתרה לודמילה רודנקו מאוקראינה/ברית המועצות לאלופה לאחר תחרות בשיטת ליגה, אולם לאחר מכן הונהגה שיטה זהה לאליפות הגברים – תחרות מועמדות ובעקבותיה דו-קרב בין המנצחת לאלופה היוצאת. בעקבותיה של רודנקו באו שלוש אלופות רוסיות לתקופה קצרה, ולאחר מכן שתי האלופות האגדיות מגאורגיה גפרינדשוולי וצ'יבורדנידזה ששלטו בפסגת השחמט הנשי מ-1962 ועד 1991.

ב-1991 הוכתרה אלופה חדשה, קסי ג'ון מסין, שהודחה ב-1996 על ידי סוזן פולגאר (אז עדיין נציגת הונגריה), אולם פולגאר החליטה לא להגן על תוארה עקב לידת בנה, וב-1999 חזרה קסי ג'ון להיות אלופת העולם ללא קרב.

לאחר מכן הוחלט בפיד"ה לערוך אליפויות בשיטת נוק-אאוט מדי שנתיים. קסי ג'ון זכתה בתחרות הראשונה, אבל לאחר מכן כל תחרות הולידה אלופה חדשה. לרשימת האלופות נוספו ז'ו צ'ן, אנטואנטה סטפנובה, קסו יוהואה ואלכסנדרה קוסטניוק, שאף אחת מהן לא הייתה דומיננטית בשחמט הנשי לתקופה ארוכה. כל אותה עת (ועד היום) מובילה בדירוג העולמי לנשים בבטחה יהודית פולגאר, שמעולם לא התמודדה על אליפות העולם לנשים כעניין של עיקרון (אם כי סייעה לאחותה סוזן, שחקנית נחותה ממנה בבירור, בדו-קרב מול קסי ג'ון ב-1996).

המצב השתנה ב-2010 כאשר זכתה נערת הפלא הסינית ייפאן הו, שהישגה המזהירים בגיל צעיר מעוררים תקווה שבעתיד תגיע לרמתה של פולגאר. באותה שנה אורגנה לראשונה סדרת תחרויות "הפרס הגדול" לנשים. הוחלט כי מדי שנתיים ייפגשו בדו-קרב מנצחת הפרס הגדול ומנצחת האליפות בשיטת נוק-אאוט. הו זכתה בשתי הסדרות הראשונות של הפרס הגדול, באליפות הנוק-אאוט ב-2010 ובדו-קרב נגד האמפי קונרו מהודו ב-2011. כעת היא הודחה, אולם היא תוכל להשיב לעצמה את התואר ב-2013 בדו-קרב נגד האלופה החדשה אנה אושנינה.

מבלבל? שינויי השיטה התכופים אכן נראים מוזרים מאוד. בקרב הגברים הניסיון לקבוע את אלוף העולם בשיטת נוק-אאוט בדו-קרבות קצרים נכשל. אמנם אלכסנדר חליפמן ורוסטם קסימג'אנוב היו אלופי עולם רשמיים לכל דבר מטעם פיד"ה, אולם רוב המומחים מסרבים לצרף אותם לרשימת אלופי העולם הקלאסיים, הכוללת אך ורק שחקנים דגולים ששלטו בשחמט העולמי לתקופה שנמשכה יותר מתחרות אחת, או לכל הפחות הצליחו לגבור בדו-קרב ארוך מספיק על אלוף העולם המכהן.

במרוצת השנים קיבלו אליפויות הנוק-אאוט הדו-שנתיות של הגברים את המקום הראוי להם: שלב מוקדם, יוקרתי לכשעצמו, של אליפות העולם המכונה "גביע העולם". לטעמי כך צריך להיות גם בקרב הנשים. כבר עכשיו יש מחזור דו-שנתי הכולל את הפרס הגדול, גביע העולם ודו-קרב בין המנצחות של שתיהן על אליפות העולם, אולם משום מה גביע העולם נושא עדיין בשם "אליפות העולם".

כל זה אינו גורע מהישגה של אנה אושנינה (ילידת חרקוב 1985), האוקראינית הראשונה שזכתה בתואר מאז רודנקו ב-1950, שהדיחה כבר בסיבוב השני את המדורגת מס' 3 אנה מוזיצ'וק במשחקי שח מהיר ולאחר מכן גברה גם על נטליה פוגונינה, נדייז'דה קוסינצבה וג'ו וונג'ון בדרך לגמר מול אנטואנטה סטפנובה. אושנינה נהנתה ללא ספק מהדחתן של שתי המדורגות הראשונות הו וקונרו בשלבים המוקדמים.

עם זאת, דירוגה העולמי של אושנינה הוא כיום 2452, כאשר דירוג השיא שלה היה 2502, הרחק לא רק מיהודית פולגאר אלא גם מייפאן וקונרו שעברו מזמן את רף ה-2600. בעבר היא לא הצליחה להשיג את התואר רב-אמן לגברים (שהיא זוכה בו אוטומטית בהיותה אלופת העולם).

בשלב הגמר של האליפות נראה היה שסטפנובה אמורה להיות האישה הראשונה שתזכה פעמיים באליפויות הנוק-אאוט, אולם היא לא עמדה במתח. לאחר ארבעה משחקים שקולים התייצבו השתיים לדו-קרב של שני משחקים אקטיביים בלבד (משום מה בין הגברים נהוג לקיים ארבעה). שתיהן לחצו בלבן עם המסע האהוב עליהן 1.ד4 ונקטו נוסחים שונים של ההגנה הסלאבית בשחור. סטפנובה הייתה איטית יותר, וההסתבכות עם הזמן עלתה לה ביוקר במשחק השני. אושנינה זכתה בחומר ועברה לסיום זכוי בדרך לתואר הנכסף. במסע ה-94 נכנעה סטפנובה ו"הפתעת השנה" בשחמט העולמי הושלמה.

 להלן שני המשחקים המהירים בין אושנינה לסטפנובה שהכריעו את האליפות:

 @@WchW rapid playoff.pgn@@

נראה לי שבפיד"ה צריכים להתחיל "לעשות חושבים" בקשר לשיטת המשחקים על אליפות העולם. כיום יש לנו אלוף עולם לגברים המדורג מס' 7 בעולם ואלופה לנשים שאפילו אינה בין 20 הראשונות. היוקרה של התואר הבכיר ביותר בעולם השחמט הולכת ודועכת. כרגע נראה שרק זכייה אפשרית של מגנוס קארלסן באליפות העולם הבאה תציל את המצב.