בסיבוב האחרון של אולימפיאדת הנשים בחיפה התיישבו שלוש שחמטאיות ישראליות מול נבחרת הולנד. 

בזו אחר זו ניצחו אלה קושניר, לובה קריסטול ולאה נודלמן. 

הניצחון 3–0 חתם הופעה יוצאת דופן של הנבחרת המארחת: ישראל ניצחה בכל שבעת המפגשים בבית הגמר וזכתה, 

לעיני הקהל הביתי, במדליית הזהב האולימפית הראשונה בתולדות השחמט הישראלי.

שבועיים קודם לכן, ב־25 באוקטובר 1976, פתחו ראש הממשלה יצחק רבין ונשיא פיד״ה, 

אלוף העולם לשעבר מקס אויבה, את האולימפיאדה בחיפה. למחרת, ב־26 באוקטובר, שוחק הסיבוב הראשון. 

שתים עשרה שנים אחרי שאירחה תל אביב את אולימפיאדת 1964, חזר עולם השחמט לישראל. 

הפעם נרשם גם חידוש ששינה את פני המפעל לדורות: לראשונה התקיימו האולימפיאדה הפתוחה, ה־22 במספר, 

ואולימפיאדת הנשים, השביעית במספר, באותה עיר ובאותו מועד.

שתי אולימפיאדות לחופי הים התיכון

עצם ההחלטה לקיים את המשחקים בישראל עוררה מאבק בפיד״ה. מדינות ערב התנגדו לבחירה בחיפה, 

וברית המועצות ונבחרות חזקות נוספות ממזרח אירופה נעדרו מן התחרות. בלוב, בחסותו של מועמר קדאפי, 

אורגן באותם שבועות טורניר מתחרה בטריפולי, כמחאה על האירוח הישראלי. בחומרי התעמולה הוא כונה במפורש 

„האולימפיאדה נגד ישראל”, ובהיסטוריה של השחמט נשאר בשם המעודן יותר „האולימפיאדה שכנגד”. הסובייטים, 

שהיו במשך שנים הכוח הדומיננטי בשחמט העולמי, נעדרו משני האירועים.

בטקס הפתיחה בחיפה נרשם רגע שסיפר משהו על אותה תקופה: הדגל היוגוסלבי התקבל במחיאות כפיים, 

אף שציין רק את נוכחות נציגי יוגוסלביה בקונגרס פיד״ה. שחקני הנבחרת נשארו בבית.

בחיפה השתתפו 48 נבחרות בתחרות הפתוחה ו־23 בתחרות הנשים. בראש הוועדה המארגנת עמד ישראל אשל, 

שכבר היה שותף לארגון האולימפיאדה בתל אביב, ושעל שמו נקראות כיום אליפויות ישראל בשחמט לילדים עד גיל 8. בנו, 

נתן אשל, לשעבר ראש לשכת ראש הממשלה ומקורבו של בנימין נתניהו, מסייע כיום לקידום השחמט בישראל.

סגנו של אשל, אלמוג בורשטיין, הוביל צוות מתכנתים ישראלי שקיבל משימה חלוצית. בתחרות הפתוחה שוחקו 

13 סיבובים בשיטה השווייצרית, שבה זהות היריבה הבאה נקבעת לפי התוצאות המצטברות. בחיפה, 

לראשונה בתולדות האולימפיאדה, סייע מחשב בקביעת השיבוצים. ליתר ביטחון הוכנו השיבוצים במקביל גם ביד, 

ולא נמצאה ביניהם אף אי־התאמה אחת. סביב בתי המלון דן כרמל ונוף הונהגה אבטחה יוצאת דופן לאותם ימים.

ארבע השחמטאיות שהביאו את הזהב

ארבע חברות נבחרת הנשים עלו לישראל מברית המועצות. על הלוח הראשון שיחקה אלה קושניר, שהתמודדה שלוש פעמים על אליפות העולם. 

לצדה שיחקו לובה קריסטול, אולגה פודרז׳נסקיה ולאה נודלמן. התואר „שחקנית עתודה” עושה עוול מסוים לתרומתה של נודלמן: 

היא נקראה לשחק שבע פעמים, ניצחה בשישה משחקים וסיימה את השביעי בתיקו. קושניר ונודלמן זכו שתיהן בזהב אישי, 

וקריסטול הוסיפה מדליית ארד משותפת על הלוח השני.

ראשוןאלה קושניר7½ מ8 זהב אישי

שנילובה קריסטול7½ מ10 ארד משותף

שלישיאולגה פודרז׳נסקיה4½ מ8 

עתודהלאה נודלמן6½ מ7 זהב אישי

אחד המפגשים היפים של ישראל היה דווקא מול אנגליה, שסיימה במקום השני. קושניר סיימה בתיקו על הלוח הראשון, 

ובשני הלוחות האחרים ניצחו קריסטול ופודרז׳נסקיה – ישראל ניצחה 2½–½. בסיום בית הגמר צברה הנבחרת 17 נקודות מתוך 21, 

חמש נקודות וחצי יותר מאנגליה. ספרד זכתה בארד. לאורך התחרות כולה, מהמוקדמות ועד הניצחון על הולנד, 

לא הפסידה ישראל אפילו במפגש קבוצתי אחד.

גם הנבחרת הפתוחה של ישראל פתחה היטב, עם שלושה ניצחונות רצופים על אורוגוואי, אוסטרליה ושוודיה. 

בהמשך גברה גם על ספרד ועל מערב גרמניה, וסיימה בתיקו מול אנגליה. המפגש הקשה ביותר הגיע בסיבוב העשירי, 

מול ארצות הברית: רק רומן ג׳ינג׳יחשווילי הצליח לחלץ חצי נקודה, וישראל הפסידה ½–3½. ג׳ינג׳יחשווילי היה גם המצטיין 

הישראלי לאורך התחרות, עם שבע נקודות מעשרה משחקים.

ראשוןולדימיר ליברזון5 מ10

שנייאיר קריידמן4½ מ9

שלישירומן ג׳ינג׳יחשווילי7 מ10

רביעיליאון לדרמן3½ מ8

עתודה ראשונהשמעון כגן6 מ9

עתודה שנייהנתן בירנבוים3½ מ6

ישראל סיימה במקום השישי מתוך 48 נבחרות, עם 29½ נקודות לוח מתוך 52. המאזן הקבוצתי שלה היה שמונה ניצחונות, תיקו אחד וארבעה הפסדים.

בראש הטבלה הוכרעה האליפות על חודה של חצי נקודה. ארצות הברית, עם רוברט בירן בלוח הראשון וללא בובי פישר, 

זכתה בזהב עם 37 נקודות. הולנד, בהובלת יאן טימן, סיימה עם 36½. לאמריקאים היה זה הזהב האולימפי הראשון מאז שטוקהולם 1937. 

ההולנדים יכלו להצטער במיוחד על היעדרו של ויקטור קורצ׳נוי: אלוף העולם לשעבר־בכוח, שערק מברית המועצות באותו קיץ והתגורר בהולנד, 

לא עמד בדרישות התושבות של פיד״ה ולא הורשה לשחק בנבחרתה.

מהצד הקליל: בסיבוב ה־11 נפגשו גרנזי וונצואלה. לפני המשחק שאל השחקן הוונצואלי את יריבו מגרנזי היכן בכלל נמצא האי. 

„אנחנו מפורסמים בזכות ויקטור הוגו”, השיב לו. „ועל איזה לוח הוא משחק?” שאל הוונצואלי.

שני בולים ומדליה אחת מספרים את סיפורה של חיפה

גם מי שלא נכח באולם יכול היה לקחת הביתה מזכרת מן המשחקים. ישראל הנפיקה לכבוד האולימפיאדה שני בולי דואר, 

בערכים של 1.30 ו־1.60 לירות ישראליות, ועליהם כלי שחמט מסוגננים. באוספי הבולאות נשמרה גם מעטפה מחיפה 

הנושאת את התאריך 10 בנובמבר 1976 ומציינת את זכיית נבחרת הנשים בזהב. כך זכה גם הישגן של ארבע השחקניות למזכרת משלו.

את מדליית ההענקה הרשמית של האולימפיאדה עיצבו האחים שמיר. בצדה האחד מופיע סמל התחרות, ובו ציון שני המפעלים 

שנפגשו בחיפה – אולימפיאדת הנשים השביעית והאולימפיאדה הפתוחה ה־22. בצדה האחר ניצבים כלי שחמט על לוח מסוגנן. 

המדליות הוטבעו בגרסאות זהב, כסף וארד, וכל אחת מהן מוספרה. מתחת לסמל נחרתה סיסמת פיד״ה בלטינית, Gens Una Sumus – „כולנו משפחה אחת”.

המדליה: קוטר 59 מ״מ, משקל 98 גרם, ארד טומבק.

חמישים שנה אחרי חיפה, יש פרט שכדאי לזכור לצד המדליה והבולים. במשחק האחרון מול הולנד ניצחה קושניר על הלוח הראשון, 

קריסטול על השני ונודלמן על השלישי. 

מול אנגליה הייתה זו פודרז׳נסקיה שהשלימה את הניצחון לצד קריסטול. 

בכל מפגש עמדו לרשות ישראל שלושה לוחות בלבד – ובכל זאת, לכל אחת מארבע השחקניות היה חלק בזהב.

________________________________________

מקורות: OlimpBase – האנציקלופדיה של שחמט קבוצתי; R. Keene & D. Levy, Haifa Chess Olympiad 1976