הדו-קרב הרשמי הראשון על הכתר העולמי נערך בשנת 1886 בארה"ב, ונאבקו בו וילהלם שטייניץ ויוהנס צוקרטורט. שטייניץ ניצח והפך לאלוף העולם הרשמי הראשון. שנים רבות לא היה סבב מוקדמות מדורג ומסודר לקביעת המועמד שיתמודד מול אלוף העולם המכהן, והשחקנים החזקים בעולם היו צריכים לקיים משא ומתן עם אלוף העולם ע"מ להתמודד איתו, וכן להשיג מימון משמעותי. דבר זה השתנה באמצע המאה ה-20, עת ארגון השחמט העולמי (פיד"ה) לקח תחת חסותו את ארגון דו-קרבות על אליפות העולם. אלוף העולם ה-4, אלכסנדר אלכין, נפטר במפתיע בשנת 1946, בעודו מחזיק בכתר. לשם קביעת האלוף החדש הוחלט על ארגון טורניר בהשתתפות 5 (במקור 6) מטובי השחקנים בעולם בשנת 1948.
המשתתפים היו: מיכאיל בוטביניק, וסילי סמיסלוב, פאול קרס, מקס אויבה וסמואל רשבסקי. בוטביניק זכה בתחרות ביד רמה והפך לאלוף העולם. לאחר מכן הוחלט לארגן סבב תחרויות תלת-שנתי לקביעת המועמד הבא לכתר העולמי, אשר השלב הסופי שלו תהיה תחרות המועמדים.
תחרות המועמדים הראשונה נערכה בבודפשט ב-1950. את המקום הראשון חלקו דויד ברונשטיין ואיסאק בולסלבסקי, וברונשטיין ניצח בפלייאוף. בשנה העוקבת ברונשטיין סיים בתיקו 12-12 את הדו-קרב נגד בוטביניק והיה קרוב מאוד מלקחת ממנו את התואר. התחרות הבאה נערכה בציריך ב-1953 ובה זכה וסילי סמיסלוב. על תחרות זו דויד ברונשטיין כתב ספר מופת, שעדיין פופולארי כיום. סמיסלוב מפסיד את הדו-קרב לבוטביניק, אך זוכה שוב בתחרות המועמדים הבאה באמסטרדם 1956, ובהזדמנות השניה כבר מנצח את בוטביניק והופך לאלוף העולם.
תחרות המועמדים של 1959 נערכה ב-3 ערים ברחבי יוגוסלביה – בלד, זאגרב, בלגרד. היא שוחקה ב-4 סבבי ליגה, סה"כ 28 משחקים. זו הייתה שעתו הגדולה של מיכאיל טל הצעיר, אשר זכה בה ביד רמה, כשהוא בפרט מנצח את פישר בן ה-16 בכל 4 משחקיהם. טל מנצח את בוטביניק בשנה העוקבת והופך לאלוף העולם (הצעיר ביותר עד אז).
תחרות המועמדים של 1962 נערכה במקום אקזוטי – קוראסאו באיים הקריביים. בבכורה זכה טיגראן פטרוסיאן, אשר ינצח את בוטביניק, במה שיהיה הדו-קרב האחרון על הכתר של פטריארך השחמט הסובייטי. בתחרות הייתה שערורייה: השחקנים הסובייטים פטרוסיאן, קרס וגלר סיכמו לעשות תיקו בכל משחקיהם כדי לשמור אנרגיות לקרבות מול פישר, דבר שהביא לזעמו של פישר והשפיע על החלטת פיד"ה לעבור לדו-קרבות מועמדים החל מהסבב הבא.
בדו-קרבות המועמדים 1965, 1968 זכה הכוכב העולה בוריס ספאסקי (עם ניצחונות על טל וקורצ'נוי בגמרים, בהתאמה), ובניסיונו השני הוא מצליח לזכות בכתר.
ב-1971 זו הייתה שעתו הגדולה של בובי פישר, אשר מעפיל לדו-קרבות המועמדים לאחר זכיה מרשימה בתחרות הבינאיזורית בפלמה דה מיורקה, אותה הוא מסיים עם 7 ניצחונות רצופים. בדו-קרבות המועמדים הוא מציג עליונות שטרם נראתה ומביס 6-0 את שחקני הצמרת מארק טיימאנוב ובנט לארסן. בגמר הוא מביס את פטרוסיאן. רצף 20 הניצחונות של פישר הוא משהו שאין ולא יהיה לו אח ורע. פישר מנצח ביד רמה את ספאסקי בדו-קרב הנודע ברייקיאוויק 1972, אחד משיאיה של המלחמה הקרה.
בגמר המועמדים 1974 אנטולי קרפוב מנצח את ויקטור קורצ'נוי, בדו-קרב שדה פקטו יכריע את זהות אלוף העולם החדש, שכן פישר סירב להגן את תוארו מול קרפוב, כאשר הוא מציב שורה של דרישות בלתי הגיוניות לקיום הקרב.
קורצ'נוי, המתקרב לגיל 50, יזכה בדו-קרבות המועמדים 1977-8 ויהיה קרוב מלקחת לקרפוב את התואר בדו-קרב הטעון ורווי השערוריות ב-1978. בסבב הבא קורצ'נוי יזכה גם כן, אך שוב יפסיד לקרפוב בדו-קרב ב-1981.
ב-1984 גארי קספרוב הצעיר זוכה בדו-קרבות המועמדים ומעפיל לדו-קרב נגד קרפוב, אשר היה עד 6 ניצחונות. למרות הובלתו של קרפוב 5-0, הוא לא מצליח לנצח את המשחק המכריע, קספרוב חוזר ל-5-3, ונשיא פיד"ה מפסיק את הדו-קרב לאחר חצי שנה ו-48 משחקים, לכאורה בגלל תשישות השחקנים.
הדו-קרב החוזר ב-1985 היה כבר מוגבל ב-24 משחקים, ולקרפוב ניתנו פריבילגיות בדמות דו-קרב גומלין אם הוא יפסיד ועוד. קספרוב מנצח בדו-קרב של 1985 והופך לאלוף הצעיר בהיסטוריה. הוא מגן על תוארו ב-1986.
בדו-קרבות המועמדים 1987 זוכה במפתיע רב-האמן הצעיר והעולה אנדריי סוקולוב. אך לאור הפריבילגיות שניתנו לקרפוב, סוקולוב צריך להתמודד עימו על הזכות לפגוש את קספרוב, וקרפוב מנצח. בדו-קרב החוזר נגד קספרוב ב-1987 קרפוב היה קרוב מאוד ללהחזיר לעצמו את הכתר, כאשר היה זקוק לתיקו במשחק האחרון אך הפסיד.
קרפוב זוכה שוב בדו-קרבות המועמדים 1988-90, אך שוב מפסיד לקספרוב, במה שיהיה הדו-קרב האחרון שלהם, ויסיים עידן מיתולוגי.
בדו-קרבות המועמדים 1991-3 יזכה במפתיע רב-האמן האנגלי העולה נייג'ל שורט. אך אז יגיע פיצול בעולם השחמט: בעקבות חילוקי דיעות חריפים בין קספרוב לפיד"ה, קספרוב ושורט מחליטים להתנתק מפיד"ה ולשחק את הדו-קרב שלהם בחסות ארגון חדש שהם מקימים – איגוד השחמטאים המקצועיים. פיד"ה כמובן לא מכיר בדו-קרב זה, ויוצר סבב מקביל. לאור כך, בשנות ה-90 ותחילת שנות ה-2000 היה כאוס רב בסבב אליפות העולם, ושחקנים רבים שיחקו ב-2 המסגרות. עם זאת, קספרוב עדיין נחשב לאלוף העולם, אחרי שהגן על תוארו נגד שורט ואנאנד, עד שיאבד אותו לקראמניק בשנת 2000.
בשנת 2006 התקיים דו-קרב האיחוד בין אלוף העולם בסבב הקלאסי קראמניק לאלוף העולם מטעם פיד"ה טופאלוב. אחרי דו-קרב מלא שערוריות, קראמניק מצליח לנצח והופך לאלוף העולם המאוחד.
בשנת 2007 התקיים טורניר על אליפות העולם במקסיקו, בו זכה וישי אנאנד, אשר יגן על תוארו בשנה העוקבת מול קראמניק, וב-2010 נגד טופאלוב.
החל משנת 2011 תהיה חזרה לסבב אליפות עולם מוסדר ודו-שנתי.
ב-2011 בוריס גלפנד זוכה בדו-קרבות המועמדים, ולאחר שיוויון בחלק הקלאסי בדו-קרב מול וישי אנאנד, הוא מפסיד בשובר השיוויון.
החל מ-2013 תהיה חזרה לפורמט של תחרות מועמדים, אחרי 50 שנה, ופורמט זה יישמר עד היום. הטורניר ב-2013 היה אחד הדרמטיים והגדולים בהיסטוריה. מגנוס קרלסן הצעיר וולדימיר קראמניק מסיימים עם אותו ניקוד (לאחר ששניהם מפסידים בסיבוב האחרון) אך קרלסן זוכה בבכורה בגלל שובר שיוויון עדיף (מס' ניצחונות). באותה שנה הוא מנצח את אנאנד באופן משכנע והופך לאלוף העולם.
וישי לא נשבר מההפסד ובאופן מדהים זוכה בטורניר המועמדים 2014, אך שוב מפסיד למגנוס, אחרי מאבק עיקש.
ב-2016 סרגיי קריאקין זוכה בתחרות המועמדים, אך מפסיד לקרלסן בשובר השיוויון.
ב-2018 זו הייתה שעתו הגדולה של פביאנו קרואנה, אשר מנצח באופן משכנע בטורניר המועמדים, אך גם כן מפסיד לקרלסן בשובר השיוויון (אחרי 12 תיקו בחלק הקלאסי).
תחרות המועמדים 2020 הופסקה באמצע בגלל מגיפת הקורונה וחודשה ב-2021. יאן נפומניאשצ'י זוכה באופן מרשים אך מפסיד לקרלסן.
נפומניאשצ'י חוזר על הישגו גם ב-2022. זמן קצר לאחר התחרות קרלסן מצהיר כי לא יגן על תוארו, ולכן נקבע דו-קרב בין נפומניאשצ'י למסיים שני בתחרות, דינג לירן הסיני. בקרב מורט עצבים עם מהפכים רבים, דינג הופך לאלוף העולם.
בתחרות המועמדים האחרונה ב-2024 זכה באופן מרשים גוקש דומרזו הצעיר, ובקרב דרמטי מנצח את דינג והופך לאלוף העולם הצעיר בהיסטוריה.
וכעת לסקירת המועמדים.