קשה לכתוב על יגאל בלשון עבר. יגאל היה אדם אופטימי "חסר תקנה" כמו שאומרים. תמיד עם חיוך, הומור וקלילות, איתם הצליח לשבות את ליבו של כל אדם. תמיד מוכן לעזור למי שצריך ותמיד מתנהג בהגינות ובספורטיביות. איש שיחה מרתק, שאפשר לדבר איתו כמעט על כל נושא בעולם.

יגאל נולד בפתח תקווה ב-15.12.1939 למשפחה דתית,

דור חמישי לרב שלום רוקח, שהיה האדמו"ר הראשון של חסידות בעלז. הוריו, שנולדו בראשית המאה ה-20 באימפריה האוסטרו-הונגרית הגרו לגרמניה, נשאו בדורטמונד וב-1932 עלו לישראל.

הוא למד בבתי ספר דתיים, ובשנת 1957 התגייס לצה"ל, בו שימש כאלחוטן בגדוד חרב (גדוד 299 שכונה "הגדוד הדרוזי"). לאחר מכן שירת יגאל שנים רבות במילואים כקצין קישור ליחידות האו"ם השונות, שפעלו בגבולות השונים של ישראל עם מדינות ערב.

עם תום שירותו הצבאי יצא יגאל בשאלה, והסיבה, כפי שנהג לספר למקורביו: "רציתי לראות כדורגל בשבתות...". אוהדי ספורט יכולים להבין זאת: מי ששלטה בכדורגל הישראלי בראשית שנות ה-60 הייתה קבוצת הפועל פתח תקווה, שבין השנים 1959–1963 זכתה בחמש אליפויות ברצף, שיא בכדורגל הישראלי שטרם נשבר עד היום! בימינו יש טלוויזיה ויש וידאו. אבל אז מי שרצה לראות כדורגל היה צריך ללכת למגרשים. לא הלכת – לא ראית...

למרות עזיבתו את הדת, נשאר יגאל קרוב מאוד למסורת והמשיך לפקוד את בית הכנסת במקום מגוריו כמעט בכל שבת וכמובן בחגי ישראל. הוא גם המשיך לשמור על קשר טוב עם אחיו הבכור, הבנקאי שמאי עציון ז"ל, שהיה יקיר העיר פתח תקווה ומחבר הספר "בדרכי אבות".

יגאל עסק בספורט לא רק בישיבה ביציע. בתחילה שיחק כדורעף, גם במסגרות תחרותיות, אך בהדרגה עבר לעסוק בשחייה, והיה שוחה כמעט כל יום, בכל עונה ובכל מזג אוויר, בבריכת השחייה של אוניברסיטת תל אביב. החל בגיל 50 לערך, ובמשך יותר מ-30 שנה, הוא היה משתתף מדי שנה בצליחת הכנרת!

חלפו עוד עשרים שנים ויגאל גילה גם את עולם השחמט. השילוב בין שני התחומים, שלכאורה שונים זה מזה (למרות ששניהם מתחילים ב...שח), בא אצל יגאל לידי ביטוי בכך, שלחבריו השחמטאים הוא היה מספר בגאווה כמה פעמים הוא צלח את הכינרת, ולידידיו הספורטאים הוא היה אומר שכדאי להם להפעיל גם את המוח ולשחק שחמט...

מאז 2007 (בהיותו בן 68!) וממש עד יומו האחרון השתתף יגאל בעשרות תחרויות שחמט (רובן ככולן ב"בית השחמט" ברמת אביב) ובעשרות משחקי ליגה – כולם במסגרת קבוצת אס"א ת"א ח' (שהוא גם היה ראש הקבוצה שלה). גיל 68 הוא קצת מאוחר (בלשון המעטה) מכדי להתחיל לשחק שחמט, אבל יגאל עשה זאת... הנסיבות המצערות גרמו להנהלת המועדון לשנות את שמה של הקבוצה אותה ניהל יגאל ולקרוא אותה על שמו.

שנים רבות עבד יגאל בחברת הביטוח מנורה, אך בשלב מסוים הפך לסוכן ביטוח עצמאי.

ועם כל אלה מצא זמן להקים משפחה לתפארת. בשנת 1968 הוא נישא לאשתו רותי, שהייתה דיילת קרקע בצעירותה, ואחר כך הייתה בבית והשקיעה בגידול הבנות (המוכשרות) - גליה (כלכלנית במשרד הבטחון), תמי (פרופסור לרפואה; מנהלת יחידה במחלקת השתלות נפרולוגיה בשיבא), מיכל (יועצת משפטית) ואפרת (שחקנית תיאטרון וטלוויזיה) – וב-11 הנכדים והנכדות שלהם.

מותו הפתאומי של יגאל, כמה ימים אחרי שעוד שיחק בליגה, היכה בתדהמה ובצער את עשרות חבריו, מוקיריו ואוהדיו השחמטאים. בקבוצת הווטסאפ שהוקמה כדי לכבד את זכרו הופיעו, בין היתר, הדברים הבאים:

רמי בקיש: החיוך המפורסם של יגאל- לא הייתה ולו פעם אחת שפגשתי את יגאל במועדון השחמט ללא החיוך המפורסם שלו. תמיד שמח, לבבי, מסביר פנים ומלא כרימון בסיפורים מעניינים. תמיד התגאה ובצדק(!) במשפחתו וגם בפעילותו הרבה. הוא יחסר לנו מאוד

רמי טל: אני מכיר את יגאל יותר מ-15 שנה. יגאל היה אדם לבבי, מאיר פנים עם הומור בריא ובכושר מעולה. צלח את הכינרת, ניהל קבוצה במועדון אס"א תל אביב והיה גאה בכך מאוד. יהי זכרו ברוך ומנוחתו עדן.

חנן וולט: הכרתי את יגאל בשלהי 2016 בתחילת דרכי בשחמט המקצועי בתחרויות של ניסן (לוי) בימי שני, ואף יצא לנו לשחק ראש בראש פעמיים במסגרת אותן תחרויות. כשהיה יושב ליד הלוח ומשחק, היה מקבל ארשת פנים רצינית, ממש נכנס למשחק, עם כל המתח וההתרגשות שכרוכים בזה. הוא היה מאוד מוערך ואהוב במועדון. איש נעים לבריות, נינוח, עניו, מלא הומור וחיוך צנוע של בעל ניסיון שגרם לעיניו הטובות לבהוק. יום אחד יגאל הזמין אותי להצטרף לקבוצת הליגה שלו באס"א ת"א, וכמובן שמיד נעניתי להזדמנות ולכבוד לשחק לצדו ועבור הקבוצה שבניהולו. מאז, שנה אחר שנה, היינו משחקים בקביעות כתף אל כתף. לא פעם ויתר על מקומו על הלוח וליווה אותנו שחקני הקבוצה כצופה מהצד, עובר בין הלוחות, מתעמק בעמדות, מתמודד אתנו יחד בניתוח (במחשבה), ולאחר המשחק היינו לעיתים קצת מנתחים יחד. יגאל תמיד האמין בנו שחקני הקבוצה וביכולות שלנו, וכשהייתי מעלה בפניו לקראת סיבוב קריטי את החששות שלי מהדירוג הגבוה של חברי הקבוצה היריבה, היה מחדיר בי ביטחון עם "אתה אל תדאג, יהיה בסדר". לעיתים הפסדנו לעיתים ניצחנו, ואף הצלחנו לרשום הישג יפה יחד בעבודה קבוצתית כשהעפלנו לליגה א' באחת העונות, אך ללא תלות בביצועים, ליגאל תמיד היו מילים טובות בפיו, והרבה הומור. כשהיינו מפסידים, היה אומר "אין דבר... יהיה בסדר... הכי גרוע נרד ליגה"; או מתבדח "הכול בסדר... אנחנו עוד צעירים, לא ככה?"; וכשהיינו יוצאים כשידינו על העליונה לאחר סיבוב מוצלח, היה לעיתים אומר "זהו, שנה הבאה ליגה ארצית...". אפילו כשהייתה לו ביקורת מקצועית בונה לאחר איזה משחק, היה ראשית פותח עם מחמאה, ולבסוף מסיים עם עצה חכמה לשיפור, וגם זה היה מעביר בחמימות ובנועם בלשון המלצה/בקשה. היה מאוד ספורטיבי ונהג להחמיא לשחקנים היריבים לאחר שניצחו, ולעודד אותם לאחר שהפסידו. לקראת כל סיבוב בליגה יגאל היה מתקשר לתאם ולבדוק מי פנוי לשחק. תמיד היה פותח את שיחת הטלפון בקריאת שמחה והתלהבות חמה, שואל לשלומי, מתעניין. חלקנו יחד לא מעט קילומטראז' על הכבישים בדרכנו למשחקים ברחבי הארץ, ובזמן הנסיעות יגאל היה מרבה לשאול ולהתעניין, לספר סיפורים ובדיחות, אבל יותר מכל היה נלהב לספר על המשפחה האהובה והאוהבת, וניכר היה כמה גאווה ונחת היו מסבים לו. יגאל היקר, רק ביום ראשון עוד דיברנו בהכנות למשחק הבא, עוד לא מאמין שזו השיחה האחרונה. תמיד תהיה

אורי ששון: יגאל. אדם נפלא. נעים הליכות. תמיד אופטימי ומחייך. טוב לב אוהב משפחה. תמיד לבוש בטוב טעם, נקי, כבוד למקצוע שבו עסק במשך שנים רבות. הייתי צריך לשחק איתו ביום שני בערב בתחרות של ניסן. הוא התקשר אלי אחרי הצהרים ואמר "לא מרגיש

כל כך טוב, לא רוצה שתבוא סתם". הוא אף פעם לא התלונן בעבר. שאלתי אותו אם יש

לו חום, אמר שלא. קבענו לשחק בקרוב לפני ההגרלה לסיבוב החמישי. למחרת בבוקר

התקשרתי לשאול בשלומו ובמקומו ענתה הבת שלו ואמרה לי שהוא נפטר בלילה... יגאל חסר לכולם, אוהבים אותך לעד.

עודד גרדנויץ: אין לי מה להוסיף על דברי חבריי. רק רציתי לציין שהוא היה אולי המבוגר בגיל בינינו אבל מבחינת המראה החיצוני, הבריאות, החוזק המנטלי, השנינות והאופטימיות הוא היה מספר 1 by far. ברוח, בנשמה, בהומור, בחיוך, בחברות, באכפתיות, באחריות (ראש קבוצה), בגוף ובנפש הוא היה הצעיר בחבורה.

אורנן בר-אור: מותו של יגאל הכה אותי בתדהמה. לכתו מאתנו הוא אבדה גדולה. איבדנו אדם איכותי, משכמו ומעלה. יגאל היה מאוד חברותי וכיף היה להימצא בחברתו. הוא היה משכיל, בעל חוש הומור משובח, אהב מאוד ספורט, בייחוד שחמט ושחייה, ותמיד היה על מה לדבר איתו, אף פעם לא חסרו לנו נושאים לשיחה. הוא תמיד התעניין בזולת ושאל לשלומו. בשיחותינו עלתה לא פעם משפחתו. הוא תמיד דיבר באהבה ובגאווה על בנותיו ועל נכדיו. האבדה היא גדולה והמחסור עמוק. הוא יחסר לי מאוד אישית ואני בטוח שגם לכל ידידיו הרבים. תמיד אזכור אותו בחיבה והערכה גדולה. יהי זכרו ברוך!

ניסן לוי: כל מילה בסלע, איש רב פעלים ובנוסף לשחמט היה גם שחיין מעולה שהקפיד לצלוח את הכינרת כל שנה וגם הדביק אותי בחיידק השחייה. מדי יום היינו מדברים בטלפון ועדיין אייני מעכל שהוא עזב אותנו. יהי זכרו ברוך.

דניאל סבלדי: אני מצטרף לכל דברי החברים. גם לי היו קשרי ידידות קרובים במיוחד עם יגאל. היה מספר לי ומעדכן אותי בכל נושא - בשחמט, בשחייה, בעבודתו כסוכן ביטוח ובמשפחתו. לא פעם אמר לי שהוא מיידע אותי בעניין שיישאר בין שנינו. היו בינינו יחסי אמון הדדיים מופלאים וכל אחד מאיתנו יכול היה לספר לשני כל דבר, להחליף דעות ולסמוך אחד על השני. הליכתו של יגאל הינה באמת אבדה גדולה לכולנו ותמיד נזכור אותו כדמות מופת.

יהי זכרו ברוך!

כאדם, כחבר, כראש קבוצה וכשחקן שחמט מסור – יגאל יחסר לנו, ואנו נתגעגע אליו מאוד. יהי זכרו ברוך!