בשנות הששים המאוחרות של המאה העשרים הוא החל להתבלט באליפויות צה"ל ואת הקפיצה המשמעותית הוא עשה כחייל באליפות ישראל הפתוחה השנייה שהתקיימה בבאר שבע ב-1970, עת הפתיע בניצחונות מול מספר אמנים וביניהם האמן הוותיק עמנואל גותי ובן גילו, פחות או יותר, אברהם קלדור, שניהם חברי נבחרת ישראל בשחמט בתקופות שונות. בתחרות זו ההישג היה שווה קפיצה בשתי דרגות ואז הוענק לו התואר מועמד לאמן.

בימי בחרותו פיתח עמיחי את כשרונו המוזיקאלי בעקבות אחיו הגדול דודו, שהיה מוזיקאי מחונן, והוא אף ניגן באקורדיון בהרקדות ריקודי עם; נמסר לי שעמיחי הלך בעקבות אחיו הגדול גם בנושא של שינוי שם המשפחה.

לחן שכתב עמיחי לשיר "אתונו של בלעם" (מלים יהודה אופן) הגיע לפסטיבל הזמר בתחילת שנות השבעים והושר ע"י מייק בורשטיין.

עמיחי החל להתפרנס כסוכן ביטוח, אבל המשיך לשחק במקביל בתחרויות שחמט רבות (הוא נמנה עם חמשת השחקנים ששיחקו יותר מכל האחרים בתחרויות בישראל), והגיע לדרגת מועמד בכיר לאמן.

בשנות השבעים והשמונים נהג עמיחי לשחק בערבים תכופים בבתי חברים, בעיקר אצל חברו הוותיק אבישי לאור, בתחרויות שח בזק, אליהן נמשכו שחמטאים לא מעטים והתחביב המשיך למלא את עולמו בצורה משמעותית בהמשך חייו.

אהבת השחמט לא התבטאה אצלו בלימוד תיאורטי של המשחק (טרם הופעת המחשב בחיינו), אלא דווקא בפיתוח רעיונות ופתיחות משלו וכולו הלך שבי אחר יישום רעיונות מקוריים אליהם נמשך.

עמיחי היה "סוגר את המועדון" בכל שבת בה שיחק משחק תחרותי, וזאת על מנת לנתח, עד אינסוף, משחקים ששוחקו באותו יום, שלו, של צעירים ושל אחרים. בכל עמדה בה היו קובעים הקיביצרים ש"אחד הצדדים אבוד", הוא היה נעור לחיים ומנסה ולעתים רבות גם מצליח, להוכיח את ההיפך. התמונה של עמיחי ,עומד זמן ממושך ליד שולחנות בהם מתבצעת אנליזה, אומר את דעתו המקצועית בשקט ובנינוחות, כולל הערות הומוריסטיות, זכורה לרבים כאחת האופיינית לו במיוחד. לא היה מקרה בו עמיחי נקרא ע"י ראש הקבוצה שלו בליגה לשחק והוא סירב בטענה כלשהי, למעט לעתים בימי חמישי, בהם עבודתו מנעה זאת ממנו.

עמיחי היה אמין ואהוד גם כסוכן ביטוח, אחד הוותיקים בנתניה ,ורק הקשיים הגופניים אלצו אותו, לפני כשנתיים, להיפרד בצער ובקושי נפשי רב, מהעסק אותו בנה וניהל, צעד אחר צעד, במשך שנים רבות.

עמיחי היה צנוע ומאופק ולא הרבה לספר על חייו מחוץ ומעבר לשחמט וזאת גם בשנותיו האחרונות, בהן גופו החל לבגוד בו בזקיפות הקומה וקשיים אחרים. הוא שמר על אופטימיות ועל הערנות המנטאלית בכל תקופת האשפוז הממושכת, שהייתה מנת חלקו בשנתיים האחרונות לחייו, למעט בשבועות האחרונים ממש, בהם המחלה התגברה.

עמיחי הותיר אישה, אתי ושלושה ילדים ואנו משתתפים בצערם הכבד.

נזכור את עמיחי כשחקן מקורי, לוחם ואוהב שחמט ונדע להוקיר את זכרו במועדון השחמט כפר סבא.