תחרויות העל של אותה תקופה כללו בדרך כלל כ-20 שחקנים בשיטת ליגה. בניגוד קיצוני למקובל כיום, תחרויות אלה התנהלו בצורה נינוחה וארכו כחודש. קצב המשחקים היה 30 מסעים בשעתיים (!), ולאחר מכן 22 מסעים בשעה וחצי ועוד 15 מסעים בכל שעה נוספת. משחקים שלא הסתיימו במושב הראשון נדחו והושלמו במהלך הימים החופשיים של התחרות.

בתחרות זו השפיעה הפוליטיקה של ערב מלחמת העולם על השחמט וגרמה לצמצום מספר המשתתפים. נציגי האימפריה האוסטרו-הונגרית דוראס, מארוצי, שלכטר, שפילמן, טרטקובר ווידמאר דחו את ההזמנה, כמו-גם ברן, וינאבר וטייכמן. שמעון וינאבר (יליד 1838) חשב שהוא מבוגר מדי להתמודד עם יריביו. מי היה מזמין כיום שחקן בן 76 להתמודד באותה תחרות עם קרלסן?!

בסופו של דבר הגיעו לתחרות רק 11 משתתפים, אולם הם כללו את אלוף העולם המכהן עמנואל לסקר ואת השניים שבאו בעקבותיו קפבלנקה ואליוכין. הרכב המשתתפים כלל גם שחקני על מפורסמים אחרים כמו רובינשטיין, נימצוביץ', טאראש, מרשל ואחרים.

התחרות נערכה בין ה-21 באפריל ל-22 במאי, וכדי למלא חודש שלם המציאו המארגנים שיטה מקורית: ראשית יתמודדו 11 המשתתפים בשיטת ליגה, ולאחר מכן יתמודדו 5 הראשונים בסיבוב כפול, כאשר תוצאות השלב הראשון נגררות לשלב השני. בסך הכול קיים כל אחד מהשחקנים שהגיעו לבית הגמר 18 משחקים בתוך 32 יום.

המועמד הטבעי לניצחון היה אלוף העולם עמנואל לסקר, אולם ניצחונו היה רחוק מלהיות מובן מאליו, משום שהאלוף לא שיחק אף משחק תחרותי מאז 1910. למעשה, התחרות האחרונה שלו הייתה סנט פטרבורג 1909 שבה חלק את המקום הראשון עם רובינשטיין. אחריה באו עוד כמה דו-קרבות על אליפות העולם, וב-1911 התחתן לסקר ומיתן את פעילות השחמט.

השחקן הבולט בזירה הבינלאומית של אותן שנים היה עקיבא רובינשטיין שייצג לסירוגין את פולין ורוסיה בהתאם לתהפוכות הפוליטיות במזרח אירופה. הוא זכה בתחרויות רבות וניהל משא ומתן עם לסקר שמטרתו הייתה קיום דו-קרב על אליפות העולם.

מארגני תחרות סנט פטרבורג הכריזו עליה כ"תחרות מועמדים". עקיבא רובינשטיין קיווה להצדיק את הציפיות, לנצח בתחרות ולרכוש "זכות מוסרית" להתמודד עם אלוף העולם (אז עדיין לא היה ארגון שחמט בינלאומי שנטל על עצמו את ניהול אליפות העולם).

אבל התוצאות בשלב המוקדם טפחו על פניו. רובינשטיין ניצח רק בשניים מתוך 10 משחקיו, סיים עם 50% מהנקודות והודח מהשלב הבא של התחרות. גם אהרון נימצוביץ' הגדול נאלץ להקדים את שובו הביתה לאחר תוצאה מאכזבת של 4 נקודות מתוך 10.

המנצח הגדול של השלב המוקדם היה חוסה ראול קפבלנקה בן ה-25 עם תוצאה נפלאה של 8 מ-10 ללא הפסד מול טובי השחקנים בעולם דאז (זוכרים כמה קרלסן השיג בתחרות העל האחרונה שלו? רק 6.5 מ-10). אלוף העולם לסקר ששב לזירה התחרותית לאחר הפוגה ארוכה מאוד השיג תוצאה סבירה של 6.5 מ-10, בדיוק כמו זיגברט טאראש. את בית הגמר השלימו פרנק מרשל מארה"ב (שב-1907 כבר הובס על-ידי לסקר בדו-קרב) ונציג המדינה המארחת אלכסנדר אליוכין שנחשב אז לכישרון צעיר ומבטיח. השניים צברו 6 נקודות.

כעת היה על חמשת הגדולים להתמודד בסיבוב כפול, כאשר קפבלנקה נהנה ממקדמה משמעותית מאוד של נקודה וחצי. בסיום השלב המוקדם נערך טקס רב רושם בהשתתפות כל המי ומי בסנט-פטרבורג. על החלק האמנותי היה אחראי המלחין והפסנתרן חובב השחמט סרגיי פרוקופייב.

יש לציין כי פרוקופייב (שהיה שחמטאי חזק) לא הסתפק ברסיטל לפסנתר במהלך הטקס, אלא אף הביס את קפבלנקה על לוח השחמט במהלך אחד המשחקים הסימולטניים שלו בימים החופשיים של התחרות. השניים הפכו עם השנים לידידים קרובים.

אולי המשחקים הסימולטניים הסיחו את דעתו של קפבלנקה מהמטרה שלשמה הגיע, ניצחון בתחרות שהיה הופך אותו לטוען רשמי לכתר העולמי. בסיבוב הראשון של בית הגמר השיג הקובני יתרון גדול בלבן נגד לסקר. ניצחון היה "סוגר עניין", אבל אלוף העולם נחלץ בתיקו.

בסבב הראשון של בית הגמר הביס קפבלנקה את טאראש ומרשל וצבר 3 מ-4, אבל לסקר השיג 3.5 מ-4 וצימק את הפער לנקודה בודדת. ואז הגיע הקרב הגורלי בין המובילים בסבב האחרון, אחד ממשחקי השחמט המפורסמים בכל הזמנים, אף על פי שלא היו בו תחבולות מבריקות. לסקר הפתיע כאשר בחר בלבן בנוסח החילופין בפתיחה הספרדית (4.ר:ג6), מסע זה נחשב אז – כמו היום – להסתעפות שולית, אבל קפבלנקה הגיב בצורה הססנית מדי ואפשר לאלוף העולם להשיג יתרון עמדתי שהלך וגדל עד לניצחון.

ההפסד השפיע לרעה על קפבלנקה, שנוצח למחרת באופן מפתיע בכלים הלבנים על ידי טאראש (זוכרים מקרה דומה מתחרות על אחרת שהתקיימה לאחרונה?). הקובני השיג בבית הגמר 5 מ-8 ובסך הכול צבר 13 מתוך 18 – מעל 70%, אבל לא היה מסוגל לבלום את תנופתו של מנצח התחרות - אלוף העולם עמנואל לסקר בן ה-45 שהשיג בבית הגמר (בהשתתפות השחקנים הגדולים ביותר בעולם) תוצאה מדהימה בכל קנה מידה של 7 מ-8 (ו- 13.5 מ-18 בסיכום הכללי). מתברר כי לקרלסן יש עוד לאן להשתפר.

עיון במשחקי התחרות מלמד כי רפרטואר הפתיחות של רוב השחקנים, בייחוד בכלים השחורים, היה שמרני להדהים. רובם המכריע של המשחקים החלו ב- 1.ה4 ה5 או ב- 1.ד4 ד5, ורק אליוכין הצעיר העדיף לגוון ברוב משחקיו עם 1.ה4 ה6.

החדשן הגדול של התחרות היה ללא ספק אהרון נימצוביץ' שבסיבוב השני של המוקדמות הגיב ל-1.ה4 של אלוף העולם במסע "המוזר" 1...ג6. לאחר כ-20 מסעים היה מצבו של הלבן נואש למדי, אולם אלוף העולם גייס את כל כוחותיו כדי לסחוט תיקו. בהמשך התחרות הופיעה באחד ממשחקיו של נימצוביץ' פתיחה שאז הייתה עדיין ללא שם – 1.ד4 פו6 2.ג4 ה6 3.פג3 רב4. אליוכין אהב את הרעיון והשתמש באותה פתיחה כדי להביס את עקיבא רובינשטיין. מסע התשובה של הלבן 4.ה3 נקרא עד היום על שמו של רובינשטיין, אף שלא הביא לו הצלחה באותו משחק.

צפו בכל המשחקים מתחרות סנט-פטרבורג 1914

@@SPB1914.pgn@@