רם סופר

אביטל בורוחובסקי, תלמיד כיתה י"א מרחובות, הוא כיום רב-האמן הצעיר בישראל בכל הזמנים לאחר שהשלים בחודש שעבר את הדרישה האחרונה לתואר בתחרות בנורווגיה.

אביטל מספר איך זה להיות רב-אמן בגיל כה צעיר, על הסודות מאחורי ההישגים ועל השאיפות לעתיד. בראיון השתתף גם גיל, אביו של אביטל, המלווה באופן פעיל את הקריירה השחמטית של בנו זה שנים.

אביטל, תוכל לפרט את התחנות שלך בדרך לתואר רב-אמן?

זה התחיל ב-2011 בפסטיבל פרדוביצה בצ'כיה עם ציון ראשון לאמן בינלאומי.

לאחר מכן השתתפתי באליפות אירופה לבוגרים בפלובדיב (בולגריה), מרץ 2012. לפי התכנון המקורי הייתי רשום בפברואר 2012 לתחרות אירופלוט במוסקבה, אבל נאלצתי לבטל את השתתפותי ברגע האחרון בגלל מחלה. כתחליף החלטנו לנסוע לפלובדיב. נסעתי במטרה להשלים את התואר אמן בינלאומי, אבל התעליתי על הציפיות עם 6.5 מ-11 וציון ראשון לרב-אמן.

הציון הנוסף לרב-אמן הושג בגביע אירופה למועדונים, רודוס 2013, כאשר ייצגתי את מועדון כפר סבא.

לאחר מכן נותר רק להשיג את מד-הכושר המינימלי הנדרש – 2500 – וזה קרה באפריל 2014 בתחרות בינלאומית פתוחה בפגרנס, נורווגיה.

איך זה להיות רב-אמן?

למען האמת, אין לזה משמעות רבה מדי – זה רק תואר. מה שמשנה הוא איך משחקים. יש לי הרבה מה לשפר ולחזק, ואני רוצה להתקדם כמה שיותר.

זאת אומרת שבשבילך זו רק ההתחלה?

זהו שלב בדרך. יש לי מטרות יותר גדולות כמו להשיג רמה של 2600 מהר ככל האפשר ולהשתתף בנבחרת ישראל לבוגרים. כיום אני לומד בכיתת מופת ומשקיע הרבה בבית הספר. השנה יש לי מבחני בגרות רבים. אני מקווה שבשנה הבאה ובזמן שירותי כספורטאי מצטיין אוכל להשקיע את כל כוחותיי בשחמט.

למעשה כבר השתתפת בנבחרת לאחר שמטעמי תקציב איגוד השחמט החליט לשלוח נבחרת צעירה לאליפות אירופה בוורשה (נובמבר 2013).

זה היה כבוד גדול לייצג את המדינה, ועשיתי כמיטב יכולתי. בנבחרת הייתה אווירה מדהימה לאחר הניצחון הגדול על הולנד. לצערי, לאחר מכן זה התפוגג ולא ניצלנו את המומנטום. כעת באולימפיאדת טרומסו שאליה משגר איגוד השחמט את הנבחרת החזקה ביותר לא היה לי סיכוי להיכלל בקבוצה, אבל אני שואף לייצג את הנבחרת באולימפיאדת 2016.

ברצוני לציין שלפני כשבוע התארחתי אצל בוריס גלפנד. הוא הראה לי את הגביעים והתארים וזה נתן לי המון השראה. הוא כבר שנים רבות בצמרת העולמית, ואני מקווה להגיע לרמתו. זהו החלום הגדול שלי. בינתיים הוא שותף להערכתי שאני מסוגל להגיע לנבחרת באולימפיאדה הבאה.

ברשותך נחזור אחורה לתחילת הדרך. משפחתך הגיעה לארץ מברית המועצות לשעבר. האם הייתה מסורת של שחמט בבית?

גיל: ממש לא. עליתי לארץ מטשקנט, אוזבקיסטן, ולא שיחקתי שחמט, רק ידעתי להזיז כלים. אביטל הגיע בגיל 4 וחצי לחוג שחמט בעקבות מודעה ברחוב. שמה של המדריכה היה יבגניה גורבובץ. רוב הילדים בחוג למדו בבית הספר ובהתחלה לא רצו לקבל אותו, אבל יבגניה השתכנעה שהוא מוכשר. מהר מאוד אביטל ניצח את הילדים האחרים. רצו לקחת אותו למועדון, אבל אביטל אהב את יבגניה. אני רוצה להדגיש שהיא הכניסה בו את האהבה למשחק.

מתי זכית לראשונה באליפות ארצית לנוער?

בגיל 9 זכיתי באליפות הנוער עד גיל 10, וחזרתי על ההישג כעבור שנה. בסך הכול זכיתי ארבע פעמים באליפויות הגילאיות. ב-2012 זכיתי במקום השני באליפות אירופה עד גיל 16 בפראג, צ'כיה.

תוכל לציין את המורים והמאמנים שלך בשחמט במהלך השנים?

גיל: אביטל למד מספר שנים במועדון השחמט "צפריר" רחובות עם המאמן אב"ל אלכסנדר מיכלבסקי לאחר מכן למד עם אב"ל איליה בוטביניק והתאמן גם עם רב-אמן ויקטור מיכלבסקי. כיום הוא מתאמן עם אלופי ברית המועצות לשעבר לב פסאחיס מישראל ויוסף דורפמן מצרפת.

כיצד מתנהלים האימונים עם דורפמן?

במהלך השנה השיעורים עם דורפמן מתקיימים דרך האינטרנט, אבל לפעמים אנחנו נפגשים למחנה אימונים פרונטלי.

מה בעצם צריך לעשות כדי להגיע לרמות גבוהות כמו 2600 ו-2700?

בעיקר עבודה קשה. לימוד פתיחות וגם שיפור נקודות התורפה במשחק שלי. העבודה כוללת גם היבטים גופניים ונפשיים. כיום אני מתאמן שלוש פעמים בשבוע בחדר כושר ומרגיש שיפור ביכולת הפיזית בזמן המשחק.

גיל: יש צוות מאמנים בכירים – דורפמן ופסאחיס. שניהם בעלי ותק, ידע וניסיון עצומים. הם עוזרים הרבה, משקיעים ונותנים הכול. זאת בנוסף לעבודה עצמית קשה של אביטל. ביחד עם קצת כישרון וכמובן תקציבים אפשר להגיע רחוק.

מהיכן מגיעים התקציבים לשעות אימון הרבות עם מאמנים מהדרג הראשון?

ישנם כמה מקורות: המשפחה, מועדון השחמט כפר סבא וכן איש יקר שעוזר לי ובהזדמנות זו אומר לו תודה רבה.

ברשימה זו חסר איגוד השחמט.

גיל: גם הם עובדים על זה. יו"ר האיגוד משה שלו עושה מאמצים כבירים לגייס כספים, ואנו מקווים לראות פריצת דרך בקרוב. ברצוני להדגיש כי כל סכום שיגויס הינו חיוני. עלות המאמנים אינה מעטה, וישנן גם נסיעות רבות לתחרויות. בשנה הקרובה אנו שואפים שאביטל ישתתף ב- 7-6 תחרויות בחו"ל ויקיים מחנות אימונים עם דורפמן. ברצוני לציין לשבח את תמיכתו הרבה של מועדון כפר סבא בכלל ועמירם קפלן בפרט בהתקדמות של אביטל.

תוכל לפרט?

זה אינו סוד שהנוער של מועדון כפר סבא הוא החזק ביותר בארץ בשנים האחרונות. יש תחרות מקצועית חזקה בין הנערים שגורמת לכל אחד לשאוף להישגים מרביים. מעל לכול יש במועדון אוזן קשבת – תמיד יש למי לפנות. בקיצור, יש אווירה תומכת לא רגילה, וזהו סוד ההצלחה. קבוצת הנוער כבר הפכה (עם חיזוק קל) לקבוצת צמרת בליגה הלאומית, ואת הזכיות בתחרויות הקבוצתיות לנוער כבר הפסיקו לספור.

ברצוני להדגיש שאביטל וחבריו, על אף רמתם האישית הגבוהה, חשים גאווה לייצג את מועדון כפר סבא בתחרויות נוער קבוצתיות ואינם רואים זאת כמטרד. אחרי הכול, מגיע למועדון משהו בחזרה על ההשקעה שלו בנערים.

מדוע צריך בעצם כל-כך הרבה שעות אימון?

גיל: תראה, היריבים של אביטל ברוסיה וגם בארצות כמו אוקראינה, ארמניה, אזרבייג'ן ואפילו פולין לומדים בפנימיות שחמט ורגילים לקבל 6 שעות אימון אישי ביום כבר בגילאים הצעירים. כשאביטל השיג 7 מ-9 באליפות אירופה עד גיל 12 ניגש אחד המאמנים הבכירים של רוסיה לקפטן שלנו מרק ברקוביץ' ואמר לו: אנחנו רוצים אותו אצלנו, ניתן לו את כל התנאים.

ב-2012, כאשר אביטל זכה במדליית כסף עד גיל 16, שילמתי מכיסי כדי שדורפמן יהיה איתו בזמן התחרות. המתחרים שלו באו עם מאמנים שמומנו מטעם האיגוד או המדינה שלהם.

האם אתה מתכוון לייצג את ישראל באליפות אירופה/עולם לנוער גם השנה?

בשנה שעברה התרכזתי בהשלמת התואר רב-אמן, אולם השנה אני שואף לייצג את המדינה בכבוד ובהצלחה בתחרות עד גיל 18.

אבל ועדת הנוער של האיגוד התנתה זאת בהשתתפות באליפות ישראל בפסח, שממנה נעדרת.

גיל: אני מבין את זה, אבל לכל כלל יש גם יוצא מן הכלל. מד-הכושר של אביטל גבוה יותר בכ-200 נקודות מהשני בקבוצת הגיל שלו בישראל. לו היה משתתף באליפות ישראל, היה עלול להיגרם לו נזק מקצועי, והוא לא היה יכול להשתתף בתחרות בנורווגיה שהשיג בה את התואר רב-אמן. אין לנו הרבה יוצאי דופן כאלה. ועדת הנוער צריכה להתחשב בכך. הישגים כמו אלה של אביטל לא מגיעים סתם ככה. זו תוצאה של עבודה קשה ביותר והשקעה עצומה של המשפחה. הכול, כולל חופשות, מתוכנן אצלנו סביב השחמט.

אביטל, תוכל לתת כמה טיפים לשחמטאים צעירים שמעוניינים לחקות את הצלחותיך?

קודם כל, לאהוב מאוד את המשחק, אחרת אין טעם לעסוק בזה כל כך הרבה.

שנית, לעבוד קשה. ההצלחה אינה באה סתם ככה. אלוהים מפרגן לאלה שעובדים קשה.

שלישית, לבחור בקפידה את התחרויות. עדיף להשתתף בתחרויות חזקות. לפעמים התוצאות קשות, אבל זה טוב לטווח הארוך. לא חייבים לשחק בכל תחרות. צריך גם להתאמן ואז ליישם בתחרות מה שלמדת באימונים.

אין לייחס חשיבות יתרה למד-כושר. לפעמים אני מרגיש שחל שיפור במשחקי וזה לא מתבטא מיד בתוצאות. לא צריך לוותר ולהרים ידיים. צריך להמשיך להאמין ובסוף זה יתבטא גם במד-כושר. לרוב אני מרוכז באיך לשפר את המשחק שלי ואחי הוא זה שמעדכן אותי לגבי שינויי המד-כושר.

הטיפ האחרון שלי הוא להיות רגוע בזמן המשחק. לא להיות לחוץ לגבי התוצאות. יש שחקנים שכאשר הם משחקים נגד יריבים המדורגים נמוך יותר תמיד חושבים "אני חייב לנצח, ומה יקרה אם לא אנצח...". בשלב מסוים הייתי כזה, אבל אז שיניתי את הדרך. אמרתי לעצמי: "תירגע ותתרכז בלשחק מסעים טובים". מאז אני מנצח לעתים יותר קרובות.

באיזה שלב הבנת בעצמך שיש לך עתיד בשחמט ושווה להשקיע כל כך הרבה?

זה בא בשלבים. כבר בהתחלה ידעתי שבלי עבודה קשה זה לא יילך – אמרו לי שצריך לעבוד קשה. ברגע שהשתתפתי בגיל 10 באליפות אירופה הבנתי שאפשר לעשות עם זה משהו ולהתקדם, ושצריך לעשות הכול בשביל זה.

גיל: אני רוצה להוסיף שלאביטל יש אופי של ספורטאי במובן הטוב של המילה. דווקא מול היריבים החזקים ביותר הוא מסוגל לתת את המקסימום ולהשיג תוצאות טובות. זה עניין של אופי.

כששיחקתי עם פטר לקו בגביע אירופה למועדונים וסיימתי בתיקו הוא אמר לי – הקולגות שלי אמרו לי שנגד חזקים אתה משחק טוב מאוד, וגם היום הוכחת את זה.

אצלכם יש מעורבות חזקה של המשפחה בשחמט, ואת גיל ניתן לראות בתחרויות לעתים קרובות מאוד. עד כמה חיונית מעורבות פעילה של ההורים בהתקדמותו של השחמטאי הצעיר?

גיל: אני רוצה להבדיל בין שני דברים. זה שאני מגיע למשחקים זה לא חיוני. אני פשוט נהנה לראות אותו משחק. זה כיף.

הדבר החיוני במעורבות שלי הוא למדר את אביטל מכל הבעיות שמסביב. אנחנו רוצים לתת לו את הכלים הטובים ביותר כך שיתמקד אך ורק במשחק, וזהו. בכל השאר הוא לא צריך להתעסק.

רוב החברים של אביטל מתעסקים בבחירת תחרויות, כותבים בעצמם למארגנים, מנסים להשיג תנאים וכד'. אני סבור שזהו בזבוז אנרגיה רציני. השחקן צריך להתמקד במשחק נטו. אביטל טוב בלשחק, אני לא בטוח שהוא כל-כך טוב בניהול משא ומתן עם מארגנים, אז אני עוסק בזה בשבילו.

ברור שצריכים להיות יחסים כאלה במשפחה, שהשחקן יקבל את זה. אביטל סומך עלינו, ולכן זה עובד.

איך אתם רואים את מצב השחמטאים הצעירים בישראל: האם האיגוד עושה את המקסימום לקידום הנוער במשאבים הקיימים?

גיל: תמיד יש מקום לשיפור. היה פרויקט גבע שנפסק לפני יותר משנה. כעת יש ציפייה למשהו נוסף משמעותי וטוב.

ברצוני לומר שגם בעלות נמוכה יחסית אפשר לארגן סדנאות. לאסוף את הנערים המצטיינים ולהביא להם מרצים מהשורה הראשונה. שחקנים ישראלים רמי דרג לא יגידו לא לילדים מצטיינים. הכול עניין של ארגון, ואפשר לעשות מעל ומעבר למה שיש כרגע. הנוער שלנו מוכשר ביותר, ועם הכוונה וניהול נכון אפשר להגיע להישגים מעולים.

באשר לאליפויות הנוער המתקיימות היום במתכונת שוויצרית פתוחה ובלוח זמנים צפוף, ישנו קונפליקט בין מספר מצומצם של שחקנים מובילים שרוצים תחרות ברמה גבוהה ולשחק רק פעם ביום, לבין המשתתפים האחרים שחבל להם לבזבז יותר מדי ימי חופשה על שחמט.

בעיניי טוב הרבה יותר לקיים את תחרות הגמר כפי שהיה מקובל בתחילת הדרך של אביטל – 10 משתתפים בכירים בשיטת ליגה בכל גיל. במקביל אפשר לקיים תחרות פתוחה שתיתן הזדמנות לכל האחרים. אני מאמין שזה ישפר את רמת הנוער באופן משמעותי.

יכולנו להמשיך לדון בעוד נושאים רבים הקשורים לשחמט. אבל הגיע הזמן לסיים את הראיון. בימים אלה אביטל מתכנן את תחרויות הקיץ שלו בחודשים יולי-אוגוסט לאחר סיום בחינות הבגרות. לי נותר רק לאחל לו הצלחה, התקדמות מתמדת והגשמת כל החלומות השחמטיים.