הדור הותיק לתת את הטון גם באליפויות ישראל שנערכו בשנות ה60-. צעירים מצטיינים כמו יאיר קריידמן, צדוק דומניץ, ידעאל סטפק, רפי פרסיץ, יעקב בליימן, מלכיאל פרץ וישראל גת סיימו בצמרת, אך איש מהם לא נהיה אלוף ישראל.

עשור שני - חילופי משמרות

כאמור, המשיך הדור הותיק לתת את הטון גם באליפויות ישראל שנערכו בשנות ה60-. צעירים מצטיינים כמו יאיר קריידמן, צדוק דומניץ, ידעאל סטפק, רפי פרסיץ, יעקב בליימן, מלכיאל פרץ וישראל גת סיימו בצמרת, אך איש מהם לא נהיה אלוף ישראל.

רק ב1967- עשה הזמן את שלו ושם חדש נוסף לרשימת האלופים - שמעון כגן. כגן הגן על תוארו כעבור שנתיים, ובמשך כל שנות השבעים שמר על מקומו בצמרת הגבוהה של השחמט הישראלי, ואף ייצג את ישראל פעמיים בתחרות הבין-איזורית על אליפות העולם.

במשחקי הליגה חל מהפך הדורות עוד קודם, והחל משנת 1962 עברה ההגמוניה לקבוצות הצעירות של אס"א תל-אביב ו"הרצליה" חיפה.

במהלך העשור השני נאלצה נבחרת ישראל להמשיך ולהתבסס על שחקנים שכבר עברו את גיל 50, והתקשתה לשחזר את ההישג מ1954-. עם זאת, בכל תולדות השתתפותנו באולימפיאדות השחמט מעולם לא סיימה נבחרת ישראל נמוך יותר מהעשירייה השנייה. בלוח הראשון של הנבחרת שיחק בדרך כלל יוסף פורת, אשר בשנת 1964 ניצח בתחרות האזורית של אסיה והיה לישראלי הראשון המשתתף בתחרות הבין-אזורית על אליפות העולם.

בסדרת פעולות ארגוניות מבורכות דאג איגוד השחמט לטפח דור חדש של שחקנים ולהעניק לו ניסיון בינלאומי. החל משנת 1959 שוגרה באופן כמעט קבוע נבחרת ישראלית ל"אולימפיאדת הסטודנטים" השנתית. בשנת 1965 הגיעה נבחרתנו עד למקום השני, נקודה אחת בלבד לאחר ברית המועצות. שחקן הלוח הראשון של אותה נבחרת, ידעאל סטפק, עתיד לשמש שנים רבות כקפטן נבחרת הבוגרים, ושני חבריו לקבוצה, יעקב בליימן ושמעון כגן, שיתפו פעולה שוב כעבור 13 שנה בנבחרת הבוגרים המצטיינת של 1978. את הרביעייה הראשונה השלים אורי אבנר, שהסב כעבור שנים את פעילותו השחמטית לתחום הקומפוזיציה, בו נחל הישגים בינלאומיים מזהירים.

באותה תקופה גבר גם קצב התחרויות הבינלאומיות שנערכו בארץ. העיר נתניה אירחה כמעט מדי שנה תחרות בהשתתפות מיטב שחמטאי העולם, לרבות בובי פישר האגדי, שזכה ללא עוררין בתחרות שנערכה בשנת 1968. ירושלים אירחה בשנת 1967 את אליפות העולם לנוער.

אולם אירוע השיא של העשור השני היה ללא ספק אולימפיאדת השחמט בתל-אביב, נובמבר 1964, אשר ריכזה למשך כחודש בישראל את גדולי השחמט בעולם, בראשות נבחרת ברית המועצות עם אלופי העולם בוטוויניק, סמיסלוב, ספאסקי ופטרוסיאן. במשחקים עצמם הצליחה הנבחרת הישראלית להעפיל לגמר של 14 הקבוצות הטובות בעולם, אך סיימה בו במקום האחרון.

ציון דרך חשוב נוסף בעשור השני (1962) הוא ייסוד כתב העת הרשמי של האיגוד "שחמט" אשר מלווה אותנו עד עצם היום הזה.