דבר היו"ר

לפני ארבעים ואחת שנה התקיימה בישראל אולימפיאדת השחמט. זו הייתה למעשה האליפות הבינלאומית הראשונה שמדינת ישראל אירחה מאז היווסדה. זה לא מקרי! שנתיים לפני כן, ב- 1962, נבחרת ישראל בכדורגל ספגה את אחת המפלות הגדולות שלה כשהובסה (יש אומרים 7:2!) במשחק רשמי נגד נבחרת פולין. תבוסה שנכנסה לפנתיאון הלאומי שלנו תחת הכינוי: "חרפת ורוצלב".  באותה שנה כינס ראש הממשלה דאז, דויד בן גוריון את טובי המוחות ובהם קצין צעיר בשם ישראל אשל ז"ל שלימים הפך להיות יו"ר האיגוד הישראלי לשחמט.

"צריך לרומם את רוחו של העם" אמר בן גוריון וביקש להשקיע בענף עם פוטנציאל הצלחה גדול יותר. כזה שגם יביא לנו קצת יותר כבוד.

ראש ממשלתנו הראשון, שהיה גם חובב שחמט, ראה את הישגיהם של יהודים כגון שטייניץ, וינאבר, לאסקר, רובינשטיין, בוטביניק, ניידורף, רשבסקי, ברונשטיין, טל ועוד.
וקרא לשלב עלייה יהודית עם ה"מוח היהודי".
 
בן גוריון הטיל על אשל להקים את האיגוד הישראלי לשחמט ולשם כך הממשלה הכינה תקציב מיוחד. חובבי השחמט בבתי הקפה יכלו סוף סוף ליהנות מהכרה ממלכתית ומקצועית כאחד.

לצערי, ככל שחלף הזמן, אפשר לומר שחזונו של בן גוריון התממש רק בחלקו:
התקציבים הלכו ופחתו ובד בבד מספר לא מבוטל של שחמטאים מקצוענים מתקשה להתקיים מהענף ומקצתם אף בחר לעזוב את הארץ.

כשאני רואה כמה כסף משקיעה המדינה בכדורגל כשיש כמעט אפס הישגים ומנגד, כמה מעט כסף היא משקיעה בשחמט כשיש הישגים כבירים, אני מתוסכל עוד יותר: 
איך ייתכן שמצד אחד נתגאה בנבחרת שלנו שזכתה (שוב) בסגנות אליפות אירופה? בשחקנים שלנו שמתברגים בצמרת העולמית – כולל בפתרון בעיות ומנגד, המערכת הממלכתית ממעטת לסייע לנו? אין פוליטיקאי שיסרב לתמונה ליד לוח השחמט (זה מצטלם טוב...) אבל כשמבקשים ממנו להזיז כמה כלים כדי שנקבל יותר תקציב – זה כבר סיפור אחר לגמרי. לפעמים יש לי תחושה שהם באמת חושבים שההצלחה הינה ביחס הפוך להשקעה!

לפני חודשים אחרים נבחרתי לשמש יושב ראש האיגוד. אני מודה לכולכם. אין מחמאה גדולה מזו. אני מודה גם לקודמי, ידידי ינון בויים.

הנהלת האיגוד יחד עם ממלא מקומי, מר יואל גבע, תפעל להצבת השחמט הישראלי – במשבצת הראויה לו. ננסה להגדיל את תקציב השחמט, להגדיל את מספר השחקנים והחברים באיגוד, להגדיל את החשיפה לענף, לתגמל את אלה שמצטיינים ולהשקיע בבעלי הפוטנציאל להצטיין. אני מבטיח לנהל את האיגוד בצורה שקופה ועניינית כי המטרה אחת היא: 
לשרת את השחמטאים על מועדוניהם השונים כי אתם - תכלית הקיום שלנו, "העסקנים", ומקור הגאווה של כל אזרח ואזרח במדינה.

מדובר באתגר גדול.  לאסקר השווה את השחמט לחיי היום יום כשאמר שבשני המקרים מדובר למעשה במלחמת קיום. בחיים כמו בשחמט האפשרויות הן אינסופיות.

אני מבטיח למצות את כל האפשרויות כדי שכולנו נצליח!
 
 אביב בושינסקי, יו"ר האיגוד הישראלי לשחמט