העשור הראשון

פעילות שחמט היתה קיימת בארץ ישראל עוד לפני קום המדינה. בשנות השלושים אף השתתפה נבחרת ארץ ישראל פעמיים באולימפיאדות השחמט, ובין השנים 1936 ו- 1945 נערכו 5 תחרויות על התואר אלוף ישראל

עשור ראשון - התחלות קשות

פעילות שחמט היתה קיימת בארץ ישראל עוד לפני קום המדינה. בשנות השלושים אף השתתפה נבחרת ארץ ישראל פעמיים באולימפיאדות השחמט, ובין השנים 1936 ו- 1945 נערכו 5 תחרויות על התואר אלוף ישראל.

מטבע הדברים שיתקה מלחמת העצמאות את הפעילות השחמטית לכמה שנים. בשנת 1949 התארגן "האיגוד הישראלי לשחמט", ממשיך דרכה של "האגודה השחמטית הארץ-ישראלית", ועד עצם היום הזה הוא הגוף המוביל והמרכז חלק נכבד של פעילות השחמט בישראל. האיגוד, שבעת הקמתו כלל כ20- מועדונים, התרחב במרוצת השנים וכולל כיום כ100- מועדוני שחמט בכל רחבי הארץ.

בשנת 1951 ארגן האיגוד את אליפות השחמט הראשונה של מדינת ישראל. מאז אותה שנה נערך שלב הגמר של האליפות אחת לשנתיים. באותה שנה נערכה גם אליפות ישראל הראשונה לנוער. בשנת 1954 התקיימו בפעם הראשונה משחקי הליגה - האליפות הקבוצתית השנתית של מועדוני השחמט. החל משנת 1955 נערכות תחרויות על אליפות ישראל לנשים.

ייצוג ישראל בזירה הבינלאומית נתקל בהתחלה בקשיים תקציביים, אף כי ראש הממשלה דאז, דוד בן-גוריון, היה ידיד נלהב של משחק המלכים, וכיבד בנוכחותו (כמו גם שרי החינוך והמשפטים) את טקס הסיום של אליפות ישראל הראשונה. המדובר בתקופת ה"צנע", שבה היה אפשר רק לחלום על תקציבים ממלכתיים לשחמט. נסיעת נבחרת ישראל לאולימפיאדה שנערכה בהלסינקי ב1952- התאפשרה רק הודות למסע משחקים סימולטניים ברחבי הארץ של אלוף הארץ, ד"ר מנחם אורן, שכל הכנסותיו היו קודש למטרה זו.

שנתיים לאחר מכן ערך איגוד השחמט מגבית בקרב חברי המועדונים וחובבי השחמט, וכך הובטחה השתתפותנו באולימפיאדת אמסטרדם 1954. למרות חוסר הניסיון הבינלאומי, חזרה הביתה נבחרת ישראל עם הישג גדול - מקום שביעי, תוך שהיא מסיימת בתיקו 2:2 עם אלופת העולם, נבחרתה האדירה של ברית המועצות.

הישג זה הביא לתחילתה של תמיכה ממלכתית בענף השחמט. כעבור שנתיים דאגה הממשלה לסייע בהקצבה מיוחדת לנסיעת הנבחרת לאולימפיאדת מוסקבה, ובשנת 1958 אורגנה, במסגרת חגיגות העשור, תחרות השחמט הבינלאומית הראשונה בישראל, בכיכובם של רבי-האמנים הנודעים רשבסקי מארה"ב וסאבו מהונגריה.

השחמטאי הבולט בשנותיה הראשונות של המדינה, היה ד"ר מנחם אורן (1902-1962) , אשר עוד ב1928- ייצג את מולדתו (פולין) באולימפיאדה, ולאחר מכן פרש מהמשחק התחרותי לתקופה ארוכה עד עלייתו לארץ ב1949-.

בראשית שנות ה50- זכה אורן ללא עוררין בכל התחרויות החשובות בישראל - אליפות תל-אביב 1950, אליפות ישראל 1951 ותחרות אמנים 1952. לאחר מכן התרכז בפעילות ציבורית (מלבד היותו גזבר איגוד השחמט, היה גם היו"ר הראשון של ארגון המורים העל-יסודיים) והותיר את הבימה ל"שלושת המוסקטרים" - צ'רניאק, אלוני ופורת, אשר (להוציא 1951) חילקו ביניהם את כל תארי אליפות ישראל במשך שלושים שנה (1936-1965).

השחמטאי הישראלי המקצועני הראשון היה משה צ'רניאק (1911-1984). משחק המלכים היה כל חייו. הוא השתתף בתחרויות בכל רחבי העולם, וכאשר לא שיחק עסק בדרך כלל בכתיבה ובהדרכה. את תחילת דרכו עשה בפולין, ובשנות ה40- שהה בארגנטינה. צ'רניאק זכה פעמיים באליפות ארץ-ישראל ופעם נוספת באליפות ישראל 1955. הוא חיבר עשרות ספרי ומאמרי  שחמט, ובשנת 1956 ייסד  את כתב העת הראשון לשחמט במדינת ישראל, "64 משבצות", שהופיע במשך שלוש שנים.

המצטיין בזירה המקומית היה יוסף פורת (1909-1996), שזכה באליפות ישראל 6 פעמים - פי שניים יותר מכל שחקן אחר. פורת החל את הקריירה שלו בגרמניה, וכמו אורן ייצג את מולדתו באולימפיאדה בשנות ה20-. בסגנון משחק יציב ומדויק הפגין פורת עליונות על היריבים המקומיים, ובזירה הבינלאומית סיים בתיקו עם אלופי העולם בוטוויניק וסמיסלוב וניצח ענקים כמו פלור, קרס ולארסן.

יצחק אלוני, אלוף ישראל בשנים 1961, 1965, היה שחקן בעל כושר לחימה אדיר אשר השכיל פעם אחר פעם להפוך את הקערה על פיה בעמדות קשות ואף אבודות. באולימפיאדת אמסטרדם הנחיל לישראל ניצחון אישי יוקרתי מול רב-אמן אלכסנדר קוטוב מברית המועצות. במשחקי הליגה שיתף אלוני פעולה עם ד"ר אורן בנבחרת מועדון "לסקר" תל-אביב, שזכתה בשמונה אליפויות רצופות בשנים 1954-1961.

רביעייה אגדית זו, של שחקנים שכבר לא היו צעירים, שלטה בשחמט הישראלי שנים רבות והצליחה שוב ושוב להדוף את האתגרים שהציב בפניה הדור החדש.