הסיבוב העשירי (והאחרון כמסתבר) בדו-קרב לאליפות העולם בצ'נאי, הודו, התחיל אתמול (שישי) כמו כל תשעת הסיבובים שלפניו – בשעה 2:50 יצאו השחקנים מהמעליות המובילות אותם מחדריהם היישר לאולם התחרות. השופט הראשי, אשוט ורדפטיאן (ארמניה), התכבד לבדוק בפעם האחרונה, בעזרת גלאי המתכות, את אלוף העולם (היוצא), וישוונתן אנאנד, לבל יחדיר לאולם ברגע האחרון איזה מכשיר פלא, שיהפוך את תוצאת הדו-קרב על פיה... ואילו כותב רשימה זו ביצע את אותה פעולה על (או טו טו) אלוף העולם החדש, מגנוס קרלסן . ניכר היה ששני השחקנים (וגם בודקיהם) התרגלו כבר לטקס הזה, הנערך זו הפעם הראשונה באליפויות העולם בשחמט, אבל שהיה מחויב המציאות לאור התרבות מעשי התרמית בתחרויות שחמט בשנים האחרונות.

כשאנאנד מסתכל לאחור על הדו-קרב שבו לא הצליח להגן על תוארו, הוא יכול להצטער על כמה דברים. רק לפני חמש שנים הוא יכול היה למחוץ את כל יריביו – כמו שעשה למשל לולדימיר קראמניק בדו-קרב על הכתר ב-2008 – אבל מאז הוא נסוג לאחור, בשעה שקרלסן פילס את דרכו קדימה. ב-2010 וב-2012 שמר עדיין אנאנד על רמת משחק שאפשרה לו לצלוח עוד שני דו קרבות (נגד וסלין טופאלוב ובוריס גלפנד בהתאמה), אבל קרלסן רזה ורעב היה גשר אחד יותר מדי.

הרעב של קרלסן בא לידי ביטוי גם ביום שישי האחרון. במסעו 21...מז8 רמז אנאנד על רצונו בתיקו על ידי חזרה על מסעים, והצופים כבר ציפו שקרלסן ילחץ את ידו וילך לחגוג את זכייתו באליפות העולם. במקום זאת, הראה קרלסן, כפי שעשה גם במשחק התשיעי, שהרצון לנצח בכל משחק גובר על כל שיקול אחר. קרלסן לא שיחק כדי להשפיל את אנאנד. הוא פשוט מאמין שאין זה נכון להפסיק משחק שבו יש לך יתרון. זאת הייתה גם גישתו של בובי פישר בשעתו, אך בארבעת העשורים שחלפו מאז ויתר על ההתמודדות על אליפות העולם, השתלט הפרגמטיזם על עולם השחמט.

הפעם אנאנד התגונן היטב, ובתום חמש שעות (ו-65 מסעים) נגמר הכל – הקרב העשירי הסתיים בתיקו כשכל אחד משני השחקנים נותר עם המלך לבדו (!), קרלסן ניצח 3.5:6.5 והיה לאלוף העולם ה-16 (אם לא "סופרים" את ארבעת השחקנים שזכו באליפות העולם שלא בעקבות סדרה של דו-קרבות: אלכסנדר חליפמן, רוסלן פונומריוב, רוסטם קסימדז'נוב ווסלין טופאלוב).

קרלסן, שבעוד שבוע ימלאו לו 23 שנים, הוכיח עצמו בבירור כשחקן הטוב ביותר בשנת 2013, המסוגל להתנהל מול האגדה ההודית בעמדות מכל הסוגים.

הנורווגי הגיע לדו-קרב, כשמאזן הניצחונות שלו מול אנאנד במשחקים בקצב מלא עומד על 6:3 לחובתו, אם כי  שני הניצחונות האחרונים היו כבר של קרלסן. בשלושת הניצחונות שבהם זכה בדו-קרב, הוא השווה את המאזן ל-6:6. ב-21 המשחקים האחרונים ביניהם ניצח קרלסן בחמישה וסיים את כל השאר בתיקו ללא אף הפסד.

כיאה למוניטין שצבר אנאנד במשך שנים רבות, הוא נפרד מכתר אלוף העולם, שבו החזיק בשש השנים האחרונות, בצורה מעוררת כבוד והערכה: "אני חושב, שאין זה אלא הוגן", אמר במסיבת העיתונאים האחרונה, "לברך את מגנוס על ניצחונו. השגיאות שלי לא קרו מעצמן. ברור שהוא הצליח להוביל אותי אליהן ועל כך מגיע לו אשראי מלא."

בדברו על ההפסד במשחק התשיעי, הודה האלוף היוצא בטעותו (28. פו1??). "ובכן", אמר, "המשחק היה מיקרו קוסמוס של הדו-קרב כולו. חיפשתי דרך לניצחון, ובשלב מסוים התחלתי לעשות שגיאות. קרלסן שלט בדו-קרב. בהתחלה חשבתי שסיכויי יהיו תלויים ביכולתי להמשיך משחקים ארוכים מבלי לעשות שגיאות רבות. השנה, היו לי הרבה בעיות עם שגיאות שהשתרבבו למשחקי. ניסיתי להתמודד איתן, אך לשווא.

"האופן שבו הפסדתי במשחק החמישי, היה בדיוק האופן שבו חשבתי שלא אוכל להפסיד. עמדה טובה בפתיחה, ואז לאט לאט היא חומקת לי וכן הלאה. ההפסד ההוא היה מהלומה, משום שבאמת קיוויתי לא לפחד ממנו במשחקים הארוכים אלא פשוט להתמודד איתו. זה לא הלך, ולאחר מכן זה נהיה יותר ויותר גרוע. אתמול (חמישי) לפחות היה משחק יפה. היום שוב. כשמתחיל לרדת גשם, מהר מאד הוא הופך להיות מבול...".

בשלב זה פרש אנאנד ממסיבת העיתונאים והגיע תורו של האלוף החדש לשאת את דברו. "אני מרגיש טוב לזכות בתואר העולמי", אמר קרלסן, "המשחק הרביעי נתן לי תחושה מאד טובה. זה היה משחק לוחמני מאד. אמנם לא הצלחתי לזכות בו, אך חשתי כי תפסתי את היוזמה בדו-קרב וכי הוא (אנאנד) היה עצבני ופגיע כפי שאני הייתי".

בהמשך הוא שם את צניעותו בצד אבל אמר בכנות: "אני רוצה לקחת אחריות מסוימת על השגיאות שלו. זה בטוח. זאת הייתה דרכי במשך זמן רב. אני פשוט משחק ואנשים נשברים תחת הלחץ אפילו באליפויות עולם. זה מה שההיסטוריה מראה. אתה ממשיך ללחוץ ובדרך כלל העניינים הולכים בכיוון הנכון. ברור שהשגיאות הגסות שהוא עשה, כל אחת מהן הייתה בלתי רגילה, במובן שהן לא שגיאות שהוא עושה בדרך כלל. כולן נבעו מהלחץ שבו הוא היה נתון. והאמת, זה כל מה שרציתי לעשות בדו-קרב זה: לאלץ אותו לשבת ליד הלוח ולשחק הרבה זמן."

ההיסטוריה תזכור את הדו-קרב הזה כאחת ההתמודדויות לאליפות העולם, שזכתה להתעניינות עצומה מצד מיליוני חובבי שחמט ושאינם כאלה בכל רחבי העולם. יש עוד הרבה מה לספר על הדו-קרב, על השחקנים, על הארגון, על צ'נאי ועל הודו בכלל, והמשך עוד יבוא...