במשחק השביעי יצר אנאנד חוסר איזון כלשהו בעמדה באמצעות החלפת רצו על פרש ב-ג6 שיצרה לשחור רגלים כפולים, בעוד ההחלפה המקבילה ב-ו3 לא שינתה את מבנה הרגלים, אולם גורם זה בלבד עדיין לא הקנה לו יתרון ממשי. שני הצדדים בחרו בהצרחה ארוכה, ושני המלכים היו בטוחים. סדרת חילופין יצרה סיום שווה לחלוטין של מלכות ופרשים, ומכאן נותר רק לחזור על מסעים.

@@games 7-8.pgn@@

במשחק השמיני בחר קארלסן, לפי הודאתו במסיבת העיתונאים, בנוסח הסולידי ביותר המתאפיין במבנה רגלים סימטרי. הכלים הלבנים היו אקטיביים מעט יותר, אולם אנאנד נטרל זאת ולאחר 33 מסעים התקבל סיום רגלים סימטרי לגמרי כאשר כל הלוח נעול. לא נותר אלא להסכים לתיקו, אולם חלק נכבד מהצופים ברחבי האינטרנט חשו עצמם מרומים.

המשחק ארך מעט יותר משעה, כאשר הטוען לכתר נזקק רק ל-18 דקות מחשבה (מתוך 120 דקות שהוקצו לו עבור 40 המסעים הראשונים). ניכר היה שקארלסן אינו משקיע מאמץ רב, כאילו הוא מנסה להתריס בהפגנתיות: "תראו כמה קל לי לעשות תיקו עם אנאנד, כאשר אני רוצה בכך". וזאת בניגוד למאמצים האדירים שהושקעו במשחקים 4, 5 ו-6 כדי לנצח את אנאנד בעמדות עם יתרון מזערי.

קשה לא להיזכר באנקדוטה מתחילת המאה ה-20 הקשורה למשחק בין עקיבא רובינשטיין הגדול לבין וולף האלמוני. וולף מציע תיקו ליריבו, ובתגובה רובינשטיין חושב ארוכות ולבסוף בוחר בהמשך מסובך המביא לשח נצחי. כששואלים אותו למה לא הסכים לתיקו מראש אומר המאסטרו: "עם וולף אני עושה תיקו כשאני רוצה, לא כשהוא רוצה".

נראה לי שחלק מהצופים והפרשנים עדיין חי באשליה שיחסי הכוחות בין המתמודדים הם שקולים. אמנם אנאנד הוא עדיין שחקן בעל ידע עצום ויכולת מעשית שהולמת את העשירייה הראשונה בעולם. לא קל להביס אותו, אבל הברק הטקטי וההשראה שאפיינו אותו בימי הזוהר שלו הם כבר ממנו והלאה. "הנמר מצ'נאי" שהפך ל"נמר של נייר" נראה שבוי בהכנות הפתיחה שלו ואינו מסוגל לגבש קו משחק חליפי לשעת חירום. למה מצפים ממנו לשחק סיציליאנית, כשהקדיש מאמץ רב לפני הדו-קרב ללמוד איך להשוות בכלים השחורים בהגנת ברלין?!

לעומתו, קארלסן נמצא בשיא כושרו והוא מסוגל להתאים את סגנון משחקו לנסיבות. בתחילת הדו-קרב (בעיקר במשחקים 4-3) הוא לקח סיכונים אסטרטגיים לא מעטים ומיקם את כליו באופן מוזר בשורה האחורית, בין השאר כדי להכריח את היריב להתמודד עם מצבים לא צפויים ולהתיש אותו פיזית ומנטלית. כאשר אנאנד הפגין סימני חולשה (משחקים 6-5) הוא עבר לקרב התשה בסיום, וכעת כשהוא מוביל הוא מסתפק בשחמט קלאסי פשוט ויציב בלי חוכמות וממתין לניסיון סרק נואש של היריב לסבך בכל מחיר. בינתיים אנאנד סירב לעשות זאת, ונוצר הרושם ששני הצדדים שבעי רצון מתוצאות התיקו.

אין ספק שקהל הצופים היה רוצה לראות את קארלסן "סוגר עניין" במשחק התקפי מרהיב מול יריב שאיבד את רוח הקרב, אבל מגנוס לא עשה את כל הדרך מנורווגיה להודו כדי לספק יופי שחמטי לקהל הצופים. את זה הוא עושה כל השנה בתחרויות רבות. כרגע המטרה היא לקבל את החותמת הרשמית של פיד"ה למה שידוע לכל מי שעוקב אחרי אירועי השחמט בשלוש השנים האחרונות: מגנוס קארלסן הוא הטוב מכולם. אם גישתו של אנאנד לא תשתנה, זה יקרה לאחר עוד שלושה משחקים לא מלהיבים.

בכל זאת, לא אפסו התקוות להכרעה נוספת בדו-קרב הזה. ניפגש במשחק התשיעי היום (חמישי), בשעה 11:30 לפי שעון ישראל. בכלים הלבנים - אנאנד.