שנת 2013 התחילה עם ניצחון גדול של מגנוס קרלסן (10 מ-13) בתחרות "טאטא סטיל" בהולנד, וההמשך ידוע: ניצחון (אמנם דחוק) בתחרות המועמדים וכיבוש הכתר העולמי.

האם אלה התכניות של לבון ארוניאן לשנת 2014? הדחת קרלסן מכתרו נשמעת יומרנית, אבל בתחרות המועמדים בחאנטי-מאנסיסק השחקן מס' 1 של ארמניה הוא כעת הפייבוריט הברור למקום הראשון לאחר שבמשך שבועיים הפגין שליטה מול שחקני הצמרת העולמית והיה קרוב לתוצאה הגבוהה ביותר בכל הזמנים בוייק-אן-זה. במד-הכושר העולמי נוצר מצב חדש שלא היה קיים קודם: הפער בין קרלסן וארוניאן (46 נקודות) כמעט זהה לפער בין ארוניאן למקום השלישי.

ארוניאן היה יכול להיות קרוב עוד יותר לקרלסן לולא התאונה שקרתה לו בסיבוב האחרון. משחקו מול לוק ון-ולי (בעל המד-כושר הנמוך בתחרות) התפתח לפי אותו דפוס של משחקיו האחרים בוייק-אן-זה: פתיחה טובה, עמדה עדיפה ולחץ כבד על היריב. אלא שבדוחק זמן (נדיר אצל ארוניאן) הוא סטה מההמשך הנכון המביא לניצחון, נפל קורבן למלכודת טקטית ו"חטף מט" בשורה האחרונה.

לפני כן השיג ארוניאן תוצאה פנטסטית של 8 נקודות ב-10 משחקים ללא הפסד. משחקו התאפיין בנטילת פחות סיכונים מבעבר ולחץ מתמיד על היריב בשלב הסיום (כמו מגנוס קרלסן), אבל גם הכנת פתיחות חזקה מאוד (בניגוד לקרלסן).

התוצאה של קרלסן ב-2013 הישוותה את תוצאת השיא של קספארוב בויק-אן-זה, אבל התוצאה הגבוהה בכל הזמנים שייכת דווקא לויקטור קורצ'נוי שניצח ב-1968 עם 12 מ-15, 3 נקודות לפני מתחריו הקרובים ביותר פורטיש, טל והורט. קשה לעשות השוואות בהפרש של 46 שנים, אבל באחוזים התוצאה של ארוניאן ב-10 הסיבובים הראשונים הייתה זהה לזו של קורצ'נוי. ארוניאן עשה כל מאמץ לנצח בסיבוב האחרון ולקבוע שיא חדש, אבל (כמו קרלסן וקראמניק בלונדון 2013) לא עמד במתח.

רבי-האמנים האחרים בוייק-אן-זה (לפחות אלה שהיו בכושר טוב) הסתפקו במאבק צמוד על המקום השני. לבסוף נפל הפרס בחלקו של נציג המדינה המארחת ובכיר שחקני הנוער בעולם כיום, אניש גירי, שהיה היחיד בתחרות ללא הפסד עם 6.5 מ-11.  6.5 נקודות צבר גם סרגיי קריאקין, שהפגין כושר סביר לקראת תחרות המועמדים אבל במשחק המכריע הובס על-ידי ארוניאן. פביאנו קרואנה הראה הפעם חוסר יציבות וסיים עם 6 מ-11. לאותה תוצאה זכו גם ווסלי סו מהפיליפינים ולנייר דומינגז מקובה, שביססו את מעמדם בצמרת העולמית. גם להודי פנולה הריקרישנה הייתה תחרות טובה עם 5.5 מ-11.

ועתה למאכזבים. שניים משחקני העשירייה הראשונה בעולם אכזבו בגדול. היקרו נקמורה פינה את המקום השלישי בדירוג העולמי לאחר שהפגין כושר רע לכל אורך הדרך והיה אפילו בר-מזל לצבור 5 נקודות מתוך 11 (אותה תוצאה הושגה על-ידי לוק אן-ולי). אבל אותנו עניין יותר המשבר שפקד את בוריס גלפנד.

לאחר תשעה סיבובים זו נראתה התחרות הגרועה בקריירה של גלפנד (ארבעה הפסדים וחמש תוצאות תיקו ללא ניצחון בודד). ההכנות של גלפנד היו ברמה הרגילה, אבל בשלב האמצע הוא איבד את הכיוון במשחקים רבים. ההגנה הסיציליאנית, בדרך כלל הנשק החזק של גלפנד, הובילה אותו הפעם מדחי אל דחי – הפסד מוחץ לקרואנה בסיבוב הראשון ובהמשך הפסדים גם נגד סו וקריאקין. כשכבר השיג יתרון גדול בכלים השחורים, החמיץ גלפנד תחבולה יפה שהייתה "סוגרת עניין" מול נקמורה והסתפק בתיקו.

נציג ישראל לא אמר נואש והמתיק את הגלולה המרה עם שני ניצחונות רצופים בסיום התחרות, שלפחות השאירו אותו בעשירייה הראשונה בעולם לחודש נוסף. בקרוב צפוי לו מבחן קשה עוד יותר בציריך מול קרלסן, ארוניאן, אנאנד, נקמורה וקרואנה שעמם יתמודד הן בקצב מלא והן בשח מהיר.

תפקיד "הזנב לאריות" נפל בחלקם של ארקדי ניידיץ' מגרמניה וריצ'רד רפורט מהונגריה. ההונגרי בלט במשחקיו המקוריים כשהוא נמנע במתכוון מתיאוריית פתיחות מקובלת והופך כל משחק להרפתקה כבר מהפתיחה. גישה זו עבדה בתחילת התחרות עם ניצחון בכלים השחורים על גלפנד אבל גרמה לו לסדרת הפסדים צורבים לקראת הסיום.

בסך הכול זו הייתה תחרות מרתקת מאוד על אף היעדרו של מגנוס קרלסן, שלא החמיץ אף תחרות בוייק-אן-זה מאז 2004. אלוף העולם החדש העדיף לבלות את חודש ינואר בסיורים שבהם נפגש (על לוח השחמט כמובן) עם כמה מהאנשים המפורסמים והעשירים בעולם. ניצחונותיו על מרק צוקרברג מפייסבוק ועל ביל גייטס (בתוך 9 מסעים בלבד) דרשו אולי כמות זעירה של מאמץ יחסית למשחקים שהתקיימו באותה עת בהולנד, אבל התפרסמו בהבלטה בכל רחבי האינטרנט. האם אלוף העולם מוכן גם למאבק שחמטי אמיתי? את התשובה לשאלה זו נראה החל מיום רביעי הקרוב בציריך.